הרגל הוא פעולה או תגובה שחוזרת על עצמה מספיק פעמים, עד שהיא מתחילה להתבצע כמעט בלי שנצטרך לחשוב עליה. זה יכול להתחיל במשהו פשוט כמו לפתוח את הטלפון ברגע מסוים, להכין קפה באותה שעה, לצאת לאימון, או להגיב בצורה מסוימת כשמשהו לא הולך כמו שרצינו.
הרגלים הם לא רק הדברים שאנחנו עושים. הם גם הדרך שבה אנחנו מגיבים למצבים שחוזרים על עצמם. איך אנחנו מגיבים ללחץ. איך אנחנו מגיבים לביקורת. איך אנחנו מגיבים לעומס. איך אנחנו מגיבים לטעות, לכישלון, לחוסר ודאות או לרגע שבו משהו מערער אותנו.
עם הזמן, המוח לומד לזהות מצבים מסוימים ולחבר אליהם תגובה מוכרת. במקום לקבל החלטה מחדש בכל פעם, אנחנו פועלים לפי דפוס שכבר נבנה בתוכנו. במובן הזה, הרגל הוא סוג של קיצור דרך מנטלי. הוא עוזר לנו לחסוך אנרגיה, לפעול מהר יותר ולהתמודד עם מצבים חוזרים, בלי לעצור ולנתח כל דבר מחדש.
זה בדיוק מה שהופך הרגלים לכל כך חזקים. מצד אחד, הם יכולים לעזור לנו להתמיד, להתאמן, לאכול טוב יותר, לעבוד בצורה מסודרת או לשמור על שגרה. מצד שני, כשהרגל נבנה סביב לחץ, פחד, עייפות או צורך בהקלה מהירה, הוא יכול להמשיך לנהל אותנו גם כשאנחנו יודעים שהוא לא באמת מיטיב איתנו.
לדוגמה, אדם יכול לרצות להקים את עסק החלומות שלו, אבל ברגע שבו צריך לפעול יעדיף להימנע ולעשות דברים אחרים. מישהו אחר רוצה לרדת במשקל, אבל עדיין למצוא את עצמו אוכל מתוקים בלילה. מישהו יכול לרצות להתקדם, אבל בכל פעם שמופיע חוסר ודאות הוא דוחה, נמנע או מחפש הסחות דעת.
במקרים כאלה, הבעיה היא לא בהכרח חוסר רצון. הרבה פעמים מדובר בהרגל: דפוס שחזר על עצמו מספיק פעמים, עד שהוא הפך לברירת המחדל.
חשוב להבין שגם הרגלים שלא משרתים אותנו לא נוצרו סתם. בדרך כלל הם התחילו מתוך ניסיון לענות על צורך מסוים: להרגיש הקלה, להחזיר תחושת שליטה, להימנע מאי נוחות, לברוח רגע מעומס, או להרגיש קצת יותר בטוחים בתוך מצב מלחיץ.
העניין הוא שמה שעזר לנו להרגיש טוב לרגע, או שירת אותנו בעבר, לא תמיד עוזר לנו לאורך זמן ולא תמיד מתאים לנו היום.
השלבים של ההרגל
הרגל בדרך כלל מתחיל מגירוי שמפעיל אותנו. זה הדבר שמסמן למוח שמשהו קורה עכשיו, ושכדאי להגיב אליו. זה יכול להיות מצב חיצוני, כמו הודעה שקיבלנו, משימה שמחכה לנו, אדם מסוים או שעה ביום. זה יכול להיות גם משהו פנימי, כמו מחשבה, תחושה בגוף, עייפות, חוסר ביטחון או לחץ שעולה.
אחרי הגירוי מגיע חשק. זו המשיכה הפנימית לעשות משהו כדי לשנות את מה שאנחנו מרגישים באותו רגע. חשוב לשים לב: אנחנו לא תמיד חושקים בפעולה עצמה, אלא בתחושה שהפעולה מבטיחה לנו.
אנחנו לא בהכרח רוצים לפתוח את הטלפון, אלא רוצים רגע של בריחה. אנחנו לא בהכרח רוצים לאכול משהו מתוק, אלא רוצים נחמה או הקלה. אנחנו לא בהכרח רוצים לדחות משימה, אלא רוצים להוריד מעצמנו את תחושת הלחץ שהיא מייצרת.
אחריו מגיעה התגובה. זה מה שאנחנו עושים בפועל בעקבות אותו דחף. זו יכולה להיות פעולה חיצונית, כמו לפתוח את הטלפון, לאכול, לדחות, לצאת להליכה או להתאמן. והיא יכולה להיות גם תגובה פנימית יותר, כמו להיסגר, להתגונן, להיכנס למחשבות, להימנע, או לנסות לשלוט בכל פרט קטן.
בסוף מגיע התגמול. התגמול הוא מה שהמוח מקבל מהתגובה. לפעמים זה סיפוק. לפעמים זו תחושת שליטה. לפעמים זו הקלה זמנית. לפעמים זו ירידה קטנה במתח. התגמול הוא החלק שגורם למוח לזכור את הדפוס ולרצות לחזור אליו שוב בפעם הבאה.
למשל, לחץ יכול להיות הגירוי. הדחף יכול להיות הרצון לברוח ממנו או להרגיש הקלה. התגובה יכולה להיות פתיחת הטלפון. והתגמול הוא כמה דקות של הסחת דעת שמורידות את המתח לזמן קצר.
מה קורה לאורך זמן?
כאשר אותו גירוי מוביל שוב ושוב לאותו דחף, לאותה תגובה ולאותו תגמול, המוח לומד את הקשר ביניהם. הוא מבין: “כשזה קורה, זו הדרך שלי להגיב.” וככל שהמעגל הזה חוזר על עצמו יותר פעמים, הוא נהיה אוטומטי יותר.
הרגלים הם בעצם הדרך שבה המוח משתמש בניסיון העבר כדי לנסות לנבא מה יעזור לנו בעתיד. אם פעולה מסוימת נתנה לנו הקלה בעבר, המוח מסמן אותה כאפשרות זמינה גם בפעם הבאה. זה לא תמיד מדויק, וזה לא תמיד משרת את מי שאנחנו רוצים להיות, אבל מבחינת המוח זה דפוס שכבר הוכיח את עצמו.
זו גם הסיבה שחשוב להבין הרגלים, לא רק כדי לבקר את עצמנו פחות, אלא כדי להתחיל להכיר את עצמנו טוב יותר.
האם אפשר לשנות הרגל?
הרגל הוא לא גזירת גורל. גם אם דפוס מסוים מלווה אותנו הרבה זמן, הוא עדיין דפוס שנלמד. ומה שנלמד, אפשר להתחיל ללמוד מחדש.
זה לא קורה ברגע אחד, ולא תמיד מהר. אבל דרך זיהוי, חזרתיות וצעדים קטנים, אפשר להתחיל לבנות הרגלים חדשים למצבים מוכרים.
בסופו של דבר, איכות החיים שלנו מושפעת במידה רבה מאיכות ההרגלים שלנו: מהדרך שבה אנחנו מגיבים, בוחרים, חוזרים לעצמנו ופועלים שוב ושוב ביומיום.
כשאנחנו מתחילים לשנות את מה שאנחנו מתרגלים שוב ושוב, אנחנו מתחילים לאט לאט לשנות גם את הכיוון שאליו אנחנו הולכים.